"אמרו לנו שהיבלות האלו מדבקות וזה יכול לקחת שנה שנתיים ואפילו שלוש עד שיעברו. אנחנו חוששים שהאחים שלו ידבקו — ובכלל, מתי יהיה לזה סוף? מה, ככה פשוט נמתין?"
החששות האלה עולים שוב ושוב אצל הורים שמגיעים אלי לקליניקה עם ילד שאובחן עם מולוסקום — יבלות ויראליות שנפוצות מאוד בילדים בגיל הרך.
מולוסקום הן יבלות שנוצרות על ידי נגיף, כאשר מערכת החיסון מתקשה לזהות אותו ומגיבה כנגדו באטיות. לנגיף יש דרך לחמוק מתגובת מערכת החיסון או לעכב אותה — וזו הסיבה שההחלמה לוקחת זמן.
קצב ההחלמה שונה מילד לילד — ילדים שמערכת החיסון שלהם מגיבה מהר יותר יחלימו מהר יותר. ויש ילדים שנדבקים בנגיף אך כלל לא מפתחים יבלות — מערכת החיסון שלהם עבדה ביעילות והתגברה על הנגיף לפני שהספיק להתפשט.
כהומאופתית, אני מסתכלת על התמונה הכוללת — לא רק על היבלות עצמן. הנגיף הוא הגורם הישיר, אבל תגובת מערכת החיסון, ולפעמים גם מצב רגשי, משפיעים על כמות היבלות, על קצב התפשטותן ועל זמן ההחלמה.
התרופה ההומאופתית מפעילה את מנגנוני הריפוי הטבעיים — ובתוכם את מערכת החיסון — כך שתגיב במהירות הנדרשת. התוצאה: ריפוי מהיר בהרבה מהמתנה פסיבית.
מקרה ראשון
ילדה בת שמונה וחצי — יבלות, חרדה, ומלחמה
ילדה הגיעה אלי עם יבלות מולוסקום שהתפרצו באזור הכתף והזרוע — מגרדות ומטרידות. האמא ציינה שההתפרצות הייתה ממש בעקבות פרוץ המלחמה והאזעקות הרבות, ומאז הילדה פוחדת לישון לבד ומבקשת שיהיה מישהו לידה.
התאמתי לה תרופה הומאופתית שהתייחסה הן ליבלות והן לחרדה שלא הרפתה.
כבר בשבועיים הראשונים — האמא דיווחה שהילדה רגועה יותר, ויש לילות שהיא נרדמת בלי להזדקק למישהו לידה. חלק מהיבלות הפכו אדומות ומגרות — להורים הסברתי שזה סימן טוב: מערכת החיסון מתחילה לפעול.
בהומאופתיה יש עיקרון ידוע — ריפוי יורד מלמעלה למטה. כשהיבלות בזרוע התייבשו והתחילו לנשור, והופיעו שתי יבלות קטנות בירך — זה בדיוק סימן שהתהליך עובד בכיוון הנכון.
חודש וחצי לאחר מכן היבלות למעלה נשרו, ושתי היבלות הקטנות בירך התייבשו ונשרו אף הן. כמעט שלושה חודשים לאחר תחילת הטיפול — אין יבלות, והחרדות התמתנו מאוד.
מקרה שני
ילד בן חמש — שטח גדול של יבלות וקנאה באחות התינוקת
ילד הגיע אלי עם שטח גדול של יבלות מולוסקום בזרוע — פזורות ובולטות. הרופא הזהיר שייתכן שייקח שנה או יותר עד לריפוי, וההורים היו מוטרדים הן מהנראות והן מחשש ההדבקה בגן.
בשיחה עם ההורים עלה פרט חשוב: הילד סובל מקנאה עזה באחות התינוקת. "כל פעם שהיא מקבלת משהו הוא שואל — ומה אתי?" לפעמים, כשחשב שלא רואים, הוא נהג לתת לה טפיחה חזקה.
התאמתי לו תרופה הומאופתית שתפעל הן על המולוסקום והן על תחושת הקנאה וחוסר הביטחון שלו.
שבועיים וחצי לאחר תחילת הטיפול — חלק מהיבלות התכווצו. חודש וחצי לאחר מכן — לא היה זכר ליבלות. העור חזר להיות בריא לגמרי. ויחד עם זה, התחילה עבודה יפה על הקנאה ותחושת הביטחון שלו.
אם גם הילד שלכם מתמודד עם מולוסקום ואתם מרגישים שהמתנה פסיבית היא לא הפתרון — אשמח לשמוע.
ניתן לפנות אלי לשיחת היכרות ראשונית.
