בשנים האחרונות עולה מספר הילדים שמגיעים אלי לקליניקה עם עיכוב התפתחותי. אני פוגשת ומטפלת בקשיים ועיכוב באבני דרך התפתחותיות במערכות השפתית, המוטורית, הקוגניטיבית והחברתית.
אני רואה את הביטוי העצמי כצורך בסיסי ומובנה בכולנו. ילד שמתקשה לבטא את עצמו עשוי להרגיש תסכול וכעס, הן בשל חוסר היכולת להתבטאות, והן כי הרבה פעמים הוא לא מובן לסביבה.
זכור לי ילד שהטיח בהוריו בכעס, ועיניים דומעות: "אתם לא מקשיבים לי, אתם מפריעים לי לדבר." קשה היה לו לדבר ברצף, הוא נתקע ולעיתים לא היה מובן. אפשר להבין את החוויה הרגשית שלו — ללא תקשורת שפתית טובה.
עיכוב התפתחותי אינו רק קושי נקודתי. עיכוב במוטוריקה גסה שמקשה על ילד לטפס במדרגות – משפיע גם על הרגש שלו, על הביטחון, על חווית המסוגלות. ולילדים עם קשיים ברכישת שפה, יכול להיות גם עיכוב בהבנת המציאות שבה הם חיים.
הטיפול ההומאופתי מטפל בכל עיכוב כחלק מהבנה וטיפול במכלול. קשיים בהבנת שפה, ביכולת הדיבור, ועיכוב מוטורי, אינם רק סימפטומים מקומיים. הם חלק מתמונה כללית ורחבה יותר.
כהומאופתית אני לומדת את כל עולמו של הילד: עולמו הרגשי, המציאות שבה הוא גדל, רמת הבריאות הכללית שלו. לכל זה אני מתאימה תרופה הומאופתית שנותנת מענה מקיף ועמוק.
כאשר ניתנת תרופה מתאימה , ניתן לראות איך החסמים שעיכבו את ההתפתחות יורדים, ויכולתו של הילד יוצאת ונגלית לו ולסביבה. הבנה הולכת וגדלה, יכולת קליטה שהייתה חסומה נפתחת, והילדים מצליחים ללמוד בצורה טבעית מהסביבה.
מקרה ראשון
בת 5 — עיכוב שפתי רגע לפני כיתה א
ילדה הגיעה אלי כשהיא בטיפול של קלינאית תקשורת מגיל שנתיים. ההורים היו חרדים לפני העלייה לבית הספר. היא לא הצליחה לבטא את האות ר, אוצר המילים שלה היה דל, קשה לה להרכיב משפטים, ונתקעת הרבה עם "אאא". מעבר לכך, מתעצבנת מכל דבר, הרבה התפרצויות בכי ותסכול.
"אנחנו מרגישים חסרי אונים, קשה להבין ולתקשר איתה." וגם שאלו: "איך הומאופתיה בכלל יכולה לעזור בתהליכי שפה?"
הילדה לא הייתה צריכה עוד "שיעור בדיבור" — היא פשוט הייתה צריכה שהמערכת שלה תהיה פנויה רגשית וקוגניטיבית לממש את מה שכבר היה קיים בה.
שבועיים ראשונים – הצליחה לבטא את האות ר לראשונה. ההורים ציינו בזהירות שהיא קצת יותר רגועה.
חודשים נוספים – ההתפרצויות ירדו עד שפסקו. אוצר המילים גדל. השתתפה לראשונה במפגש הגן ואמרה אותיות. הגננת ציינה שהיא יותר מובנת.
בהמשך — אין היתקעות בדיבור. המשפטים רציפים. יש כבר סיפור.
היא המשיכה בטיפול עד כיתה א — והשתלבה יפה הן מבחינה חברתית והן מבחינת הישגים. האמא סיפרה שהיא בין הטובים בכיתה.
מקרה שני
בן 3 וחודשיים — ספקטרום, היפוטוניה ועיכוב מוטורי
ילד אובחן על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד נמוך. ההורים הגיעו גם בגלל גמישות יתר וטונוס שרירים נמוך. "הולך כמו פינגווין", תיארה האמא את ההליכה חסרת היציבות. גם המוטוריקה העדינה הייתה קשה – קושי להחזיק חפצים.
חודש וחצי ראשונים : ניכר שהוא יותר פעיל ועם מרץ. המטפלת בספורט ראתה שיפור בטונוס. קשר עין השתפר מאוד.
חודשיים מתחילת טיפול : מוכן לעלות ולרדת במדרגות עם יד על המעקה. מקודם חשש ולא שיתף פעולה. יוצאות מילים חדשות.
בחודשים לאחר מכן : דיבור מתרחב, יותר תקשורת עם הסביבה. אחיזת יד השתפרה, התחיל לשרבט. פחות "הליכת פינגווין" – יותר יציבות. עולה ויורד במדרגות כמעט ללא תמיכה.
ואז — התחיל לרוץ.
המקרה ממשיך, הטיפול נמשך ויש עוד דרך. אני מביאה אותו כי לפעמים חשוב לראות לא רק את הסוף המוגמר, אלא את התנועה עצמה.




אם גם הילד שלך מתמודד עם עיכוב התפתחותי ואת מרגישה שיש בו יכולת שמחפשת מוצא — אשמח לשמוע.
ניתן לפנות אלי לשיחת היכרות ראשונית.