נזלת כרונית יכולה להיות על בסיס אלרגי, מערכת חיסון שמגיבה לאלרגן כמו מזון מסוים, אבקנים או חומרים אחרים בסביבה, ומייצרת תגובה שגורמת לנפיחות הריריות וגודש. אבל היא יכולה גם לנבוע מרגישות ונטייה קיימת אצל הפעוט, ללא גורם אחד מוגדר.
כשהנזלת נמשכת לאורך זמן, היא עלולה להתפתח לתמונה רחבה יותר:
- גודש ואף סתום
- התעטשויות תכופות
- גירוד באף
- נשימה דרך הפה
- שיעולים כרוניים
- נחירות בלילה
- דלקות ונוזלים באוזניים
- הפרעות שינה
אני מניחה שהמשפט "מאז שהילד שלי נכנס לגן הוא כל הזמן חולה" נשמע לכם מוכר. הורים רבים משוכנעים שהווירוסים בגן הם הגורם הבלעדי, ולרוב גם הרופא מאשש את זה: "זה ויראלי."
אבל אני שואלת שאלה אחרת: האם המעגל החוזר הזה קשור גם למה שהפעוט חווה רגשית?
בכניסה לגן הילדים חווים בפעם הראשונה פרידה מההורים. הם נדרשים להיות חלק מקבוצה, לפעול לפי חוקים חדשים, ולהתמודד עם מציאות שעבורם גדולה מאוד. אנחנו כמבוגרים לא תמיד נותנים לכך את המשקל הראוי. אבל גופם של ילדים מגיב. הקושי הרגשי יכול לבוא לידי ביטוי גם פיזית ולהיות אחד הגורמים שמזינים את מעגל הנזלות החוזרות.