ברפואה ההומאופתית ניתן לטפל גם בבעלי חיים – הן במצבים פיזיים והן בבעיות התנהגותיות.
כל בעלי החיים יכולים להיעזר בטיפול הומאופתי: חיות מחמד הגדלות איתנו בבית וגם חיות משק.
במיוחד אצל כלבים וחתולים, בעלי חיים רבים מתמודדים עם בעיות פיזיות, ולעיתים קרובות גם עם קשיים רגשיים. אילוף, למשל, מתמקד בשליטה ובהכוונה של הכלב – אך אינו נוגע בשורש הבעיה הרגשית. אצל חתולים האתגר אף גדול יותר, כי קשה "לאלף" אותם.
ההומאופתיה מציעה מענה אחר: טיפול שמחבר בין הסימפטומים הפיזיים לבין הקשיים הרגשיים, במטרה להביא להבראה עמוקה ומשמעותית.
במאמר זה אשתף בשני מקרים שטיפלתי בהם – אחד של כלב ואחד של חתול.
קאי, כלב בן 5, הגיע אלי עם אקזמה קשה בפנים, שהחלה ימים ספורים אחרי גל האזעקות הבלתי נגמרות שחווינו לאחרונה.
דנה, ההורה המאמצת שלו, מספרת:
"קאי אומץ למשפחתנו כשהיה גור קטן. תמיד היה כלב חברותי, נינוח ובעל מזג טוב.
אבל מאז המלחמה – עולמו של קאי התהפך לגמרי. מכלב חיוני ורגוע הוא הפך לכלב מלא חרדה. הוא נראה מבוהל רוב הזמן, מחפש להסתתר מתחת לכיסאות.
יומיים אחרי ההתקפות הראשונות הוא התחיל להתגרד, ופריחה הופיעה באזור הפנים. זה לווה בעיניים ואוזניים אדומות. היה נורא לראות אותו סובל – מתגרד בלי סוף ופוצע את עצמו.
הוא קיבל זריקות אנטיביוטיקה וסטרואידים לאורך כמה חודשים, אבל גם אחרי חצי שנה לא היה שיפור אמיתי."
הראייה ההומאופתית
התרופות שקאי קיבל ניסו להקל על התוצאות – הסימפטומים.
בהומאופתיה חשוב לי לזהות את שורש הבעיה: במקרה הזה – החרדה שהציתה את כל התהליך.
התאמתי לקאי תרופה הומאופתית שמטרתה לטפל בדיוק שם – במוקד הרגשי.
תהליך ההחלמה
דנה הוסיפה שהווטרינרית של קאי הופתעה לטובה מהשיפור. מבחינתה, לא היה עוד צורך בהמשך אנטיביוטיקה וסטרואידים.
כשמטפלים בשורש – גם הגוף וגם הנפש חוזרים לאיזון.
עידו, בחור צעיר שאימץ חתול רחוב, פנה אלי דרך פגישת זום וסיפר על הסבל הרב שהחתול עובר – בתקווה שהטיפול ההומאופתי יוכל לעזור לו.
הווטרינר אבחן אצל החתול Gingivitis Stomatitis Complex – דלקת חמורה של הפה והחניכיים. עידו תיאר בפניי תמונה קשה:
החתול היה מנסה לאכול, לוקח ביס ואז נרתע, קופץ וצורח מכאב. הוא אכל בזהירות רבה, לא כמו בעבר כשהיה בריא. חלק מהשיניים כבר נשברו והיו עם שורשים חשופים.
כצעד טיפולי, הווטרינר עקר את כל שיניו פרט לניבים, במחשבה שזה ירגיע את הדלקת. בנוסף החתול קיבל אנטיביוטיקה, אך השיפור החזיק כשבועיים בלבד. לאחר מכן המצב הידרדר שוב: חזרו החשש מאוכל, הריר הדמי, הקפיצות והצרחות. בסופו של דבר הפסיק לאכול לחלוטין – אפילו את הטונה, המאכל האהוב עליו. החתול ירד במשקל ונראה מסכן ומעורר דאגה.
הטיפול ההומאופתי
התוצאות
