חתול:
מקרה של חתול רחוב בוגר, שסבל מכאבים בזמן האוכל, היה לוקח ביס ואז נרתע קופץ וצורח ואוכל מאוד בזהירות.
עבר בדיקת פה והאבחנה של הווטרינר היתה שסובל מג'ינג'ביטיס סטומטיטיס – דלקת ברקמה הרכה.

חלק מהשיניים שבורות ומפוררות ועם שורשים חשופים.
לאור המצב הוא עבר עקירת כל השיניים פרט לניבים, בהנחה שזה ירגיע את הדלקת.
הוא קיבל אנטיביוטיקה וגם משככי כאבים.
היה שיפור של שבועיים.

לאחר מכן החלה הדרדרות והוא הובא אלי על ידי בחור שאימץ אותו, 

כשהוא סובל מ:
ריר דמי מהפה, שוב חשש לאכול, היה אוכל בזהירות וחזר לקפוץ ולצרוח מכאבים.

הבחור שהביא אותו אלי עדיין המתין מספר ימים בתקווה שזה ישתפר, אך המצב הלך והדרדר, הוא הפסיק לאכול, אפילו טונה מקופסה שזה היה האוכל האהוב עליו , החל לרדת במשקל , ונראה מסכן, והחשש היה שימשיך לרדת במשקל.
כך הגיע אלי אותו חתול רחוב שדאג לו הבחור שהביאו אלי.

התאמתי לו תרופה הומאופתית .

יום למחרת פסק הריר הדמי.

יומיים מתחילת התרופה ההומאופתית, חזר לאכול בביסים קטנים,
לאחר כמה ימים נוספים , חזר לאכול יפה, לא נרתע ולא בוכה.
המצב רוח שלו השתפר – חזר לדלג ולהתגלגל בחול.

לאחר מספר ימים נוספים שלח לי הבחור הודעה:  "החתול שלנו אוכל טורף, עלה במשקל, והוא מבסוט ובריא”,